על קטלוג הקומנדו המהלך (כעת יותר בקושי) של צה״ל, משה בצר, מצטיין חמש יחידות נבחרות בבגרות קרבית, רשות הדיבור לאהוד ברק: ״אני אוהב אותו ומאד מעריך אותו כלוחם עז נפש. תמיד התלוצצתי שבפעולה מיבצעית, להבדיל ממודיעינית, אני בוחר לצידי קודם כל את מוקי - ויישמתי את זה ב׳אביב נעורים׳. בכראמה עם סיירת הצנחנים (מתן וילנאי) ובלבנון עם אגוז (אורי שמחוני) מוקי היה יחיד ומיוחד מול אש. ״באנטבה היה לו תפקיד מרכזי, הרבה יותר ממה שהעין תופסת, וזה עלה לו בהתנכלויות חוזרות ונישנות של ׳המשפחה׳, אחרי שבחיי יוני היו ביניהם יחסים קרובים וטבולים בהערכה הדדית. ״הספר של מוקי, ׳לוחם חשאי׳, מאלף, כתוב היטב ומצטיין בדקויות ואבחנות רבות על לוחמים ומצבי לחימה״. 50 שנה אחרי מבצע ״כדור הרעם״ באנטבה ואין-ספור סרטים, ספרים, מישדרים ומחקרים, בצר אינו נלהב לדוש במצבו של יוני נתניהו - שבמינויו למפקד סיירת מטכ״ל תמך, בשעתו, כשהתבקשה דעתו, ובדיעבד טעה לתרום בכך לשבירת התיקו עם עמירם לוין - לאחר הכשלון המדכדך של פעולה בפיקודו במצרים וכשמי מקציניו הביעו בו אי-אמון, עד כדי פנייה למפקדיו להדיחו. בצר ניסה לעודד את רעו נתניהו בעיתות דיכדוך, כאשר מלבדו היו לצידו רק בת-זוגו של נתניהו (שלאחר מותו, לזמן מה של נחמה הדדית לעת נסיבות אישיות מקבילות, בת-זוגו של בצר) והכלבה מור; והוא שהזעיק את נתניהו מסיני, ליממות האחרונות בחייו, לפקד על כוח היחידה באנטבה, תחת מפקד המבצע כולו דן שומרון וכשסביבם גם כוחות הצנחנים וגולני. האירוניה המרה מכולן היא ש״חתר למגע״ הוא המאפיין העילאי של הלוחם המסתער מוקי בצר, אבל באנטבה חכמת החשאיות היתה להתאפק עד לשנייה המכרעת ולא לחתור מוקדם מדי למגע מיותר עם האוגנדים הסבילים , פן המולת הירי בשלוות הלילה תעורר את הגרמנים והפלסטינים שסבבו בנשק ובנפץ את בני הערובה. הרי היוזמה אצל החוטפים והם עירניים וחשדניים לאפשרות של פעולת חילוץ; ההפתעה היא ליבת התוכנית, ללא מירווח לשגיאות, בודאי לא עצמיות. זה מה שבצר ומצולקי האיחורים הגורליים בפיגועי המיקוח רבי-הקטל הבינו ושיננו וזה הכלל שהפר נתניהו, היחיד ששמע אך לא הפנים. זה חוט הסערה שהיתה עלולה לחולל אסון ולהפיל קרבנות רבים ובכך גם את המבצע ואת ממשלתו של רבין המצפוני, אך סופה שהמיתה את יוני והשליטה את אחיו. כשנתניהו נהרג, ״באשמתו״ כדבריו הבוטים אם גם הנכונים של הרמטכ״ל מוטה גור, משפחתו גמלה לבצר רעה תחת טובה ופנתה להכפישו בסילוף המכאיב ביותר ללוחם, כאילו שיתק אותו הפחד. בצר סומן אישית אם כי לא בלעדית - המשפחה ניהלה מסע עיקבי ונטול עכבות לגימוד דורסני של כל מי שלא היה יוני. לא היה לה די בשיכתוב שם המבצע ובהנצחה באתרים ובמיתוסים. החיים (והמוות) כמשחק סכום אפס: למען הצגת אחד כמושלם, שני מוכרח להצטייר כמינוס, ולשם כך גם להפוך תודעתית כשלון להצלחה וחיובי לשלילי. אלוף-משנה בדימוס בצר נושא איתו את אבלו על מתיו, המשפחתיים והצבאיים, עוד מישראל ארזי בכראמה ודובי אדר באל-חיאם, חיים שטורמן באי גרין ואמיתי נחמני בפאיד ורבים אחרים; גם יוני. אנטבה מגיעה רק בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. בראשונה מדבר בצר על ילדותו בנהלל, משפחתו - איכרים ולוחמים, לאורך (ארבעה דורות; נקרא על שם דודו, לוחם הצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה שניספה כשטובעה אנייתו) ולרוחב (ארבעה אחים) והסתעפויות (שטורמן, שמחוני) - וחיי הפרך של נער-מושבניק חולב ידנית ויוצא באפלה מיוללת תנים לסגור ברז ומורשת היחידות הקרביות המובילות בעמק יזרעאל. יוצא שככל שהתקרב לגיל הגיוס נדד אצלו החשק מהמשק לנשק. כאחיו הבכור אודי, בעצם סימן מקדים למקומו של אהוד ברק בחייו, התגייס ליחידה הנחשקת ביותר באמצע שנות ה-60׳, סיירת חטיבה 35. כשהמח״ט רפול התעקש שיאריך את חתימתו לשנת שירות נוספת השתווה אליו בצר בעיקשותו ועבר לסיירת שקד, אלופת הפעילות המבצעית בנגב ובערבה. איתה לחם גם בסיני בששת הימים ואת מפקדה הבדואי, עמוס ירקוני, הוא מציין לצד ברק כאחד משני המפקדים שהרשימו אותו ביותר בשנות שירותו. במבצע כראמה, הכושל בתכנונו השאנן בפיקוד המרכז ובמטכ״ל ובביצועו הלקוי, נפצע קשה, עד סף מוות. כשהחלים מימש רצון שגאה בו כשהזדמן - כמאבטח טיסות אל על - לטיול במזרח אפריקה ויזם הצבה במשלחת צה״ל באוגנדה. בחודשי ההמתנה לשליחות נענה להצעת מפקד סיירת פיקוד הצפון, דודנו שמחוני, לאמן את המתגייסים לאגוז, אך לא הסתפק בכך ודרש להצטרף לפעילות חוצת גבול, כולל לקרב באל-חיאם. בשובו מהשליחות לאוגנדה, שהתקצרה כשאידי אמין גירש את מדריכי צה״ל אך שבלעדי ההיכרות שסיפקה לו עם המדינה, תרבותה ושדות התעופה שלה לא היתה במטכ״ל תעוזת המלצה על מבצע אנטבה, משך אותו ברק לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ״ל. גם כאן התנאי שלו היה צירופו לפעילות המבצעית מעבר לגבול; כך השתתף במבצעי ״ארגז״ לחטיפת קצינים סוריים בכירים, להחלפה בשבויי חיל האוויר בדמשק, ופעל בביירות ב״אביב נעורים״. כשראה במלחמת יום הכיפורים עד כמה נרתע צה״ל מהפעלת היחידה, בעוד שאר הצבא מוטל לסתימת הפרצות, הגה את הרעיון שלימים יבשיל להקמת שלדג, התמנה למפקד גדוד המילואים של סיירת מטכ״ל ואחרי אנטבה הוביל את תהליך העיצוב והמעבר של יחידת הקומנדו מחיל המודיעין למפקדת קצין חי״ר וצנחנים ראשי ומשם לחיל האוויר. ברק אמר עליו שבכך טיפס למעלת מעטים בתולדות צה״ל - יוחאי בן נון בשייטת 13, אריק שרון ביחידה 101 שבלעה את גדוד 890, אברהם ארנן בסיירת מטכ״ל - שבראו יש מאין יחידות נבחרות. דומה שמכל מעלליו הצבאיים, כלוחם וכבונה, בצר גאה במיוחד בהישגי ממשיכי דרכו בשלדג ובשיאם במאות מבצעים פורצי דרך, ביניהם עדיין חבויי צנזורה, בשנים שמאז 7 באוקטובר. אשר לאנטבה, ברבות השנים מצא עצמו מסכים עם צילה נתניהו: מוטב היה לבצע עיסקה לשחרור בני ערובה תמורת אסירים ולהימנע מההימור שבמבצע ומתשלום מחירו, האנושי והאחר. כינויו, שאינו אהוב עליו, היה למותג צה״לי. כמו אריק וטליק, מוטה ורפול (ולשלילה גנדי), מוקי יש רק אחד. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי
