מאבקם של שלושת בכירי השב״כ בחומת השתיקה והטיוח סביב מפקדם, אברהם שלום (אברום) בן-דור, חולל את פרשת קו 300. ראובן חזק, רפי מלכא ופלג רדי סירבו להתפתות לתמריצים ולהיכנע ללחצים. הם שילמו בקיפוד מסלולם, שהיה מביא לפחות אחד מהם לראשות השב״כ. קו 300, כשלעצמו, כבר סובב דרך שיגרה בין תחנותיו, 40 שנה לאחר שמלכא נדהם להיחשף אליו לראשונה ודירבן את חבריו להצטרף אליו למערכה על גילוי האמת ושיקום נשמת שירות הבטחון שאהבו. אלא שמעת לעת הוא נזכר בהקשרים עכשוויים, לא תמיד בנאמנות לעובדות או למסקנות. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מלכא על ילדותו במקנס שבמרוקו, על המסע המפרך ארצה בהתעקשות אמו, על חוויות מרגשות וקשות במפגשים הראשונים עם מחוז חפצם ועל שירותו בצנחנים, שהביא אותו גם לקונגו וצבאה. אברום, שני עשורים לפני 300, הוא שגייס את מלכא ליחידת המבצעים של השב״כ, שלפני מלחמת ששת הימים הופעלה בעיקר במשימות סיכול ריגול סובייטי וחתרנות מדינית. המיומנות המרכזית של אנשיה ומפקדיה היתה מודיעינית ולא צבאית. לכן נקלעה לנחיתות בפעילות הראשונית נגד תאי הטרור בגדה, בקיץ 1967. רק בהמשך השתפרה והתמקצעה. מלכא הגיע לראשות אגף המבצעים לפני צאתו לנהל את האבטחה הישראלית באירופה, בתחילת שנות ה-80׳. בשובו משם ולאחר שנת לימודים התמנה לראש אגף המינהל, תפקיד בכיר בדרגתו אך רחוק מהליבה הממודרת של פעולות השב״כ - חוקיות ואחרות. שנה וחצי לאחר סיפור המעשה של הריגת השבויים בדיר-אל-בלח נודע לו סוד הרעלת האווירה בשב״כ. ההמשך היה כמחזה של טרגדיה ישראלית, שהטובים בה מנצחים מוסדית אך מפסידים אישית. מלכא מדגיש שבשב״כ, בתקופתו, לא היו הוצאות להורג של פלסטינים (או לבנונים) שנלכדו או נכנעו: זה לא היה חוקי, לא מוסרי ולא תכליתי. לדעתו, באיומם של קושרי השב״כ להפליל את המדינה במשפטם בחשיפת סודות אורך ורוחב לא היה ממש, אף שהועיל להם להשגת חנינה - אחרי הודאה והרשעה. דוד זיני, כראש שב״כ, אינו זוכה ממלכא לאשראי רב, בגלל דלות רקעו המקצועי והבטים מדאיגים בהשקפת עולמו. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי
