אפרכסת

אמיר אורן

אמיר אורן משוחח עם אנשי ביטחון וממשל

  1. מוקי בצר על הפשיטות הייחודיות - ביירות ואנטבה - והדרך מסיירת מטכ״ל לשלדג  - חלק ב'

    4h ago

    מוקי בצר על הפשיטות הייחודיות - ביירות ואנטבה - והדרך מסיירת מטכ״ל לשלדג - חלק ב'

    על קטלוג הקומנדו המהלך (כעת יותר בקושי) של צה״ל, משה בצר, מצטיין חמש יחידות נבחרות בבגרות קרבית, רשות הדיבור לאהוד ברק: ״אני אוהב אותו ומאד מעריך אותו כלוחם עז נפש. תמיד התלוצצתי שבפעולה מיבצעית, להבדיל ממודיעינית, אני בוחר לצידי קודם כל את מוקי - ויישמתי את זה ב׳אביב נעורים׳. בכראמה עם סיירת הצנחנים (מתן וילנאי) ובלבנון עם אגוז (אורי שמחוני) מוקי היה יחיד ומיוחד מול אש. ״באנטבה היה לו תפקיד מרכזי, הרבה יותר ממה שהעין תופסת, וזה עלה לו בהתנכלויות חוזרות ונישנות של ׳המשפחה׳, אחרי שבחיי יוני היו ביניהם יחסים קרובים וטבולים בהערכה הדדית. ״הספר של מוקי, ׳לוחם חשאי׳, מאלף, כתוב היטב ומצטיין בדקויות ואבחנות רבות על לוחמים ומצבי לחימה״. 50 שנה אחרי מבצע ״כדור הרעם״ באנטבה ואין-ספור סרטים, ספרים, מישדרים ומחקרים, בצר אינו נלהב לדוש במצבו של יוני נתניהו - שבמינויו למפקד סיירת מטכ״ל תמך, בשעתו, כשהתבקשה דעתו, ובדיעבד טעה לתרום בכך לשבירת התיקו עם עמירם לוין - לאחר הכשלון המדכדך של פעולה בפיקודו במצרים וכשמי מקציניו הביעו בו אי-אמון, עד כדי פנייה למפקדיו להדיחו.  בצר ניסה לעודד את רעו נתניהו בעיתות דיכדוך, כאשר מלבדו היו לצידו רק בת-זוגו של נתניהו (שלאחר מותו, לזמן מה של נחמה הדדית לעת נסיבות אישיות מקבילות, בת-זוגו של בצר) והכלבה מור; והוא שהזעיק את נתניהו מסיני, ליממות האחרונות בחייו, לפקד על כוח היחידה באנטבה, תחת מפקד המבצע כולו דן שומרון וכשסביבם גם כוחות הצנחנים וגולני. האירוניה המרה מכולן היא ש״חתר למגע״ הוא המאפיין העילאי של הלוחם המסתער מוקי בצר, אבל באנטבה חכמת החשאיות היתה להתאפק עד לשנייה המכרעת ולא לחתור מוקדם מדי למגע מיותר עם האוגנדים הסבילים , פן המולת הירי בשלוות הלילה תעורר את הגרמנים והפלסטינים שסבבו בנשק ובנפץ את בני הערובה. הרי היוזמה אצל החוטפים והם עירניים וחשדניים לאפשרות של פעולת חילוץ; ההפתעה היא ליבת התוכנית, ללא מירווח לשגיאות, בודאי לא עצמיות. זה מה שבצר ומצולקי האיחורים הגורליים בפיגועי המיקוח רבי-הקטל הבינו ושיננו וזה הכלל שהפר נתניהו, היחיד ששמע אך לא הפנים. זה חוט הסערה שהיתה עלולה לחולל אסון ולהפיל קרבנות רבים ובכך גם את המבצע ואת ממשלתו של רבין המצפוני, אך סופה שהמיתה את יוני והשליטה את אחיו. כשנתניהו נהרג, ״באשמתו״ כדבריו הבוטים אם גם הנכונים של הרמטכ״ל מוטה גור, משפחתו גמלה לבצר רעה תחת טובה ופנתה להכפישו בסילוף המכאיב ביותר ללוחם, כאילו שיתק אותו הפחד. בצר סומן אישית אם כי לא בלעדית - המשפחה ניהלה מסע עיקבי ונטול עכבות לגימוד דורסני של כל מי שלא היה יוני. לא היה לה די בשיכתוב שם המבצע ובהנצחה באתרים ובמיתוסים. החיים (והמוות) כמשחק סכום אפס: למען הצגת אחד כמושלם, שני מוכרח להצטייר כמינוס, ולשם כך גם להפוך תודעתית כשלון להצלחה וחיובי לשלילי. אלוף-משנה בדימוס בצר נושא איתו את אבלו על מתיו, המשפחתיים והצבאיים, עוד מישראל ארזי בכראמה ודובי אדר באל-חיאם, חיים שטורמן באי גרין ואמיתי נחמני בפאיד ורבים אחרים; גם יוני.  אנטבה מגיעה רק בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. בראשונה מדבר בצר על ילדותו בנהלל, משפחתו - איכרים ולוחמים, לאורך (ארבעה דורות; נקרא על שם דודו, לוחם הצבא הבריטי  במלחמת העולם השנייה שניספה כשטובעה אנייתו) ולרוחב (ארבעה אחים) והסתעפויות (שטורמן, שמחוני) - וחיי הפרך של נער-מושבניק חולב ידנית ויוצא באפלה מיוללת תנים לסגור ברז ומורשת היחידות הקרביות המובילות בעמק יזרעאל. יוצא שככל שהתקרב לגיל הגיוס נדד אצלו החשק מהמשק לנשק. כשמח״ט 35 רפול התעקש שצוער סיירת הצנחנים יאריך את חתימתו לשנת שירות נוספת השתווה אליו בצר בעיקשותו ועבר לסיירת שקד, אלופת הפעילות המבצעית בנגב ובערבה. איתה לחם גם בסיני בששת הימים ואת מפקדה הבדואי, עמוס ירקוני, הוא מציין לצד ברק כאחד משני המפקדים שהרשימו אותו ביותר בשנות שירותו. במבצע כראמה נפצע קשה, עד סף מוות. כשהחלים מימש רצון שגאה בו כשהזדמן - כמאבטח טיסות אל על - לטיול במזרח אפריקה ויזם הצבה במשלחת צה״ל באוגנדה. בחודשי ההמתנה לשליחות נענה להצעת מפקד סיירת פיקוד הצפון, דודנו שמחוני, לאמן את המתגייסים לאגוז, אך לא הסתפק בכך ודרש להצטרף לפעילות חוצת גבול, כולל לקרב באל-חיאם. בשובו מהשליחות לאוגנדה, שהתקצרה כשאידי אמין גירש את מדריכי צה״ל אך שבלעדי ההיכרות שסיפקה לו עם המדינה, תרבותה ושדות התעופה שלה לא היתה במטכ״ל תעוזת המלצה על מבצע אנטבה, משך אותו ברק לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ״ל. גם כאן התנאי שלו היה צירופו לפעילות המבצעית מעבר לגבול; כך השתתף במבצעי ״ארגז״ לחטיפת קצינים סוריים ופעל בביירות ב״אביב נעורים״. כשראה במלחמת יום הכיפורים עד כמה נרתע צה״ל מהפעלת היחידה הגה את הרעיון שלימים יבשיל להקמת שלדג, התמנה למג״ד המילואים של סיירת מטכ״ל ואחרי אנטבה הוביל את תהליך העיצוב והמעבר של יחידת הקומנדו מחיל המודיעין למפקדת קצין חי״ר וצנחנים ראשי ומשם לחיל האוויר. ברק אמר עליו שבכך טיפס למעלת מעטים בתולדות צה״ל שבראו יש מאין יחידות נבחרות. דומה שמכל מעלליו הצבאיים, כלוחם וכבונה, בצר גאה במיוחד בהישגי ממשיכי דרכו בשלדג ובשיאם במאות מבצעים פורצי דרך, ביניהם עדיין חבויי צנזורה, בשנים שמאז 7 באוקטובר. אשר לאנטבה, ברבות השנים מצא עצמו מסכים עם צילה נתניהו: מוטב היה לבצע עיסקה לשחרור בני ערובה תמורת אסירים ולהימנע מההימור שבמבצע ומתשלום מחירו, האנושי והאחר. כינויו, שאינו אהוב עליו, היה למותג צה״לי. כמו אריק וטליק, מוטה ורפול (ולשלילה גנדי), מוקי יש רק אחד. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

    1h 6m
  2. 'מוקי בצר על נהלל וסיירת הצנחנים, שקד ואגוז, סיירת מטכ״ל ושלדג, כראמה ואל-חיאם, אביב נעורים ואנטבה - חלק א

    2d ago

    'מוקי בצר על נהלל וסיירת הצנחנים, שקד ואגוז, סיירת מטכ״ל ושלדג, כראמה ואל-חיאם, אביב נעורים ואנטבה - חלק א

    על קטלוג הקומנדו המהלך (כעת יותר בקושי) של צה״ל, משה בצר, מצטיין חמש יחידות נבחרות בבגרות קרבית, רשות הדיבור לאהוד ברק: ״אני אוהב אותו ומאד מעריך אותו כלוחם עז נפש. תמיד התלוצצתי שבפעולה מיבצעית, להבדיל ממודיעינית, אני בוחר לצידי קודם כל את מוקי - ויישמתי את זה ב׳אביב נעורים׳. בכראמה עם סיירת הצנחנים (מתן וילנאי) ובלבנון עם אגוז (אורי שמחוני) מוקי היה יחיד ומיוחד מול אש. ״באנטבה היה לו תפקיד מרכזי, הרבה יותר ממה שהעין תופסת, וזה עלה לו בהתנכלויות חוזרות ונישנות של ׳המשפחה׳, אחרי שבחיי יוני היו ביניהם יחסים קרובים וטבולים בהערכה הדדית. ״הספר של מוקי, ׳לוחם חשאי׳, מאלף, כתוב היטב ומצטיין בדקויות ואבחנות רבות על לוחמים ומצבי לחימה״. 50 שנה אחרי מבצע ״כדור הרעם״ באנטבה ואין-ספור סרטים, ספרים, מישדרים ומחקרים, בצר אינו נלהב לדוש במצבו של יוני נתניהו - שבמינויו למפקד סיירת מטכ״ל תמך, בשעתו, כשהתבקשה דעתו, ובדיעבד טעה לתרום בכך לשבירת התיקו עם עמירם לוין - לאחר הכשלון המדכדך של פעולה בפיקודו במצרים וכשמי מקציניו הביעו בו אי-אמון, עד כדי פנייה למפקדיו להדיחו.  בצר ניסה לעודד את רעו נתניהו בעיתות דיכדוך, כאשר מלבדו היו לצידו רק בת-זוגו של נתניהו (שלאחר מותו, לזמן מה של נחמה הדדית לעת נסיבות אישיות מקבילות, בת-זוגו של בצר) והכלבה מור; והוא שהזעיק את נתניהו מסיני, ליממות האחרונות בחייו, לפקד על כוח היחידה באנטבה, תחת מפקד המבצע כולו דן שומרון וכשסביבם גם כוחות הצנחנים וגולני. האירוניה המרה מכולן היא ש״חתר למגע״ הוא המאפיין העילאי של הלוחם המסתער מוקי בצר, אבל באנטבה חכמת החשאיות היתה להתאפק עד לשנייה המכרעת ולא לחתור מוקדם מדי למגע מיותר עם האוגנדים הסבילים , פן המולת הירי בשלוות הלילה תעורר את הגרמנים והפלסטינים שסבבו בנשק ובנפץ את בני הערובה. הרי היוזמה אצל החוטפים והם עירניים וחשדניים לאפשרות של פעולת חילוץ; ההפתעה היא ליבת התוכנית, ללא מירווח לשגיאות, בודאי לא עצמיות. זה מה שבצר ומצולקי האיחורים הגורליים בפיגועי המיקוח רבי-הקטל הבינו ושיננו וזה הכלל שהפר נתניהו, היחיד ששמע אך לא הפנים. זה חוט הסערה שהיתה עלולה לחולל אסון ולהפיל קרבנות רבים ובכך גם את המבצע ואת ממשלתו של רבין המצפוני, אך סופה שהמיתה את יוני והשליטה את אחיו. כשנתניהו נהרג, ״באשמתו״ כדבריו הבוטים אם גם הנכונים של הרמטכ״ל מוטה גור, משפחתו גמלה לבצר רעה תחת טובה ופנתה להכפישו בסילוף המכאיב ביותר ללוחם, כאילו שיתק אותו הפחד. בצר סומן אישית אם כי לא בלעדית - המשפחה ניהלה מסע עיקבי ונטול עכבות לגימוד דורסני של כל מי שלא היה יוני. לא היה לה די בשיכתוב שם המבצע ובהנצחה באתרים ובמיתוסים. החיים (והמוות) כמשחק סכום אפס: למען הצגת אחד כמושלם, שני מוכרח להצטייר כמינוס, ולשם כך גם להפוך תודעתית כשלון להצלחה וחיובי לשלילי. אלוף-משנה בדימוס בצר נושא איתו את אבלו על מתיו, המשפחתיים והצבאיים, עוד מישראל ארזי בכראמה ודובי אדר באל-חיאם, חיים שטורמן באי גרין ואמיתי נחמני בפאיד ורבים אחרים; גם יוני.  אנטבה מגיעה רק בחלק השני של השיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. בראשונה מדבר בצר על ילדותו בנהלל, משפחתו - איכרים ולוחמים, לאורך (ארבעה דורות; נקרא על שם דודו, לוחם הצבא הבריטי  במלחמת העולם השנייה שניספה כשטובעה אנייתו) ולרוחב (ארבעה אחים) והסתעפויות (שטורמן, שמחוני) - וחיי הפרך של נער-מושבניק חולב ידנית ויוצא באפלה מיוללת תנים לסגור ברז ומורשת היחידות הקרביות המובילות בעמק יזרעאל. יוצא שככל שהתקרב לגיל הגיוס נדד אצלו החשק מהמשק לנשק. כאחיו הבכור אודי, בעצם סימן מקדים למקומו של אהוד ברק בחייו, התגייס ליחידה הנחשקת ביותר באמצע שנות ה-60׳, סיירת חטיבה 35. כשהמח״ט רפול התעקש שיאריך את חתימתו לשנת שירות נוספת השתווה אליו בצר בעיקשותו ועבר לסיירת שקד, אלופת הפעילות המבצעית בנגב ובערבה. איתה לחם גם בסיני בששת הימים ואת מפקדה הבדואי, עמוס ירקוני, הוא מציין לצד ברק כאחד משני המפקדים שהרשימו אותו ביותר בשנות שירותו. במבצע כראמה, הכושל בתכנונו השאנן בפיקוד המרכז ובמטכ״ל ובביצועו הלקוי, נפצע קשה, עד סף מוות. כשהחלים מימש רצון שגאה בו כשהזדמן - כמאבטח טיסות אל על - לטיול במזרח אפריקה ויזם הצבה במשלחת צה״ל באוגנדה. בחודשי ההמתנה לשליחות נענה להצעת מפקד סיירת פיקוד הצפון, דודנו שמחוני, לאמן את המתגייסים לאגוז, אך לא הסתפק בכך ודרש להצטרף לפעילות חוצת גבול, כולל לקרב באל-חיאם. בשובו מהשליחות לאוגנדה, שהתקצרה כשאידי אמין גירש את מדריכי צה״ל אך שבלעדי ההיכרות שסיפקה לו עם המדינה, תרבותה ושדות התעופה שלה לא היתה במטכ״ל תעוזת המלצה על מבצע אנטבה, משך אותו ברק לפקד על פלגת האימונים של סיירת מטכ״ל. גם כאן התנאי שלו היה צירופו לפעילות המבצעית מעבר לגבול; כך השתתף במבצעי ״ארגז״ לחטיפת קצינים סוריים בכירים, להחלפה בשבויי חיל האוויר בדמשק, ופעל בביירות ב״אביב נעורים״. כשראה במלחמת יום הכיפורים עד כמה נרתע צה״ל מהפעלת היחידה, בעוד שאר הצבא מוטל לסתימת הפרצות, הגה את הרעיון שלימים יבשיל להקמת שלדג, התמנה למפקד גדוד המילואים של סיירת מטכ״ל ואחרי אנטבה הוביל את תהליך העיצוב והמעבר של יחידת הקומנדו מחיל המודיעין למפקדת קצין חי״ר וצנחנים ראשי ומשם לחיל האוויר. ברק אמר עליו שבכך טיפס למעלת מעטים בתולדות צה״ל - יוחאי בן נון בשייטת 13, אריק שרון ביחידה 101 שבלעה את גדוד 890, אברהם ארנן בסיירת מטכ״ל - שבראו יש מאין יחידות נבחרות. דומה שמכל מעלליו הצבאיים, כלוחם וכבונה, בצר גאה במיוחד בהישגי ממשיכי דרכו בשלדג ובשיאם במאות מבצעים פורצי דרך, ביניהם עדיין חבויי צנזורה, בשנים שמאז 7 באוקטובר. אשר לאנטבה, ברבות השנים מצא עצמו מסכים עם צילה נתניהו: מוטב היה לבצע עיסקה לשחרור בני ערובה תמורת אסירים ולהימנע מההימור שבמבצע ומתשלום מחירו, האנושי והאחר. כינויו, שאינו אהוב עליו, היה למותג צה״לי. כמו אריק וטליק, מוטה ורפול (ולשלילה גנדי), מוקי יש רק אחד. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

    1h 12m
  3. מרדכי נאור על תקשורת מ״קול ירושלים״ לגלי צה״ל, נחל עוז, הש״בועון רימון, לסקוב, ישו, בן גוריון ושרת.

    May 18

    מרדכי נאור על תקשורת מ״קול ירושלים״ לגלי צה״ל, נחל עוז, הש״בועון רימון, לסקוב, ישו, בן גוריון ושרת.

    בעשור העשירי לחייו מתקשה ד״ר מרדכי (מוטק׳ה) נאור בתנועה, אך לא במחשבה וביצירה. לאחרונה ראו אור עוד שניים מספריו, על בית בן גוריון ועל משה שרת - סמיכות מעניינת, לדור הזוכר את היחסים המורכבים בצמד שהוביל את המאבק להקמת המדינה ועמד בראשה בשנות הבראשית (ובמדבר) שלה.  לאמריקאים היו תומס ג׳פרסון וג׳ון אדמס, לישראלים - ״הזקן״ ושותפו הצעיר ממנו בשמונה שנים פחות יום, הוא וגיסיו דב הוז, אליהו גולומב ושאול מאירוב-אביגור. הדו-שיח ב״ג-שרת ערב הכרזת המדינה הוא שיאו של סיפור יחסיהם האישיים, המדיניים והפוליטיים, שהערכה ומתיחות נמהלו בהם. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר נאור, במקור לרנר, לילדותו ברחובות ובגן יבנה ערב מלחמת העולם השנייה ובמהלכה. סקרנותו התקשורתית ניצתה למקרא העיתון הביתי ולמשמע הרדיו הציבורי. כשהתגייס לצבא הקים גרעין הנח״ל שלו את היאחזות נחל עוז ועבר בה את תקופת פיגועי הפדאיון של אמצע שנות ה-50׳. מבצע קדש הישרה על ישובי גבול עזה אווירה כה מרגיעה, שנאור ורעייתו החליטו ששליחותם בקיבוץ הסתיימה והגיעה שעתם לעבור העירה. מסלולו העיתונאי עבר בשבועון הש״ב ״רימון״, שהוקם ונפל כמתחרה ל״העולם הזה״; ב״במחנה נח״ל״ ו״במחנה גדנ״ע״ ו״במחנה״ וגלי צה״ל. במקביל למד מדע המדינה וסוציולוגיה ולבסוף, במימוש רצונו המקורי, היסטוריה. עבודתו לדוקטורט, על מפא״י בשנות המנדט הבריטי, זימנה לו אחת מכחצי תריסר פגישות והתכתבויות עם בן גוריון. נאור הוא מאחרוני העיתונאים הישראלים שפעל בכל צלעות המשולש - חי את תקופתו, חקר אותה אקדמית ועקב אחריה מקצועית. דומה שהיחיד ממושאי כתיבתו, עריכתו, ניהולו או הפקתו שלא הספיק להכיר היה ישו הנוצרי, שספרי ״בעקבותיו״ שהגה קסמו לצליינים ולתיירים רבים, במסעותיהם לארץ הקודש. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

    1 hr
  4. ניר למפרט על יחידה 8200 - ביצועיה, הצלחותיה, אכזבותיה ומורשתה

    May 15

    ניר למפרט על יחידה 8200 - ביצועיה, הצלחותיה, אכזבותיה ומורשתה

    כשטוראי ניר למפרט הגיע לבסיס ההדרכה של חיל המודיעין, פחות מחמש שנים לאחר מלחמת יום הכיפורים, עדיין צרבה באמ״ן כולו ובמיוחד במערכי האיסוף והמחקר שלו צלקת הכשלון בהתרעת אוקטובר 1973. כל שנותיו בשירות חובה וקבע ביחידה 8200, עד לשחרורו כאלוף-משנה, סגן המפקד, בראשית המאה, וגם בעשורים הבאים במילואים, היתה זו החוויה המעצבת - והמעציבה - של קציני המודיעין הצבאי. 50 שנה לאחר המפולת ההיא נפל אמ״ן שוב, עם צה״ל כולו ושב״כ וממשלת נתניהו מעל כולם. המטוטלת, שבשנות ה-80׳ וה-90׳ נעה בחדות לקוטב הזהירות ואף אזעקת שווא, נחה בצד המודיעין-למטרות והזניחה את ההתרעה אף יותר מאשר ב-1973, כי אז התגלו סימנים מעידים - כגון הפינוי הסובייטי - וסוד יום הע׳ ושעת הש׳ התגבש בתיאום המצרי-סורי שלושה ימים בלבד לפני ההתקפה. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר למפרט, יו״ר עמותת המורשת של בוגרי יחידת האיסוף המרכזית (ש.מ. 2, 515, 848 ולבסוף 8200), על תהליכי העבודה של קציני הבינה הרשתית - לעתים יכול קב״ר אחד למנוע קברים רבים - מול צבאות ערב, איראן, חמאס וחיזבאללה.  בין השאר, קובע למפרט שהמודיעין הישראלי אינו מרגל אחר המימשל האמריקאי. הוא גם מתברך בהצלחת היוזמה להשכלה תיכונית ייעודית בערי השדה, שהניבה מאות ואלפי סייבריסטים ליחידות הטכנולוגיות של צה״ל וזרועות הבטחון. אל״מ למפרט היה סגנו של תא״ל פנחס בוכריס, שהגיע לפיקוד על 8200 מסיירת מטכ״ל, מבצעי מודיעין ויחידה 81. הוא רואה בבוכריס מופת למפקד שהביא ל-8200 רוח חדשנית. לדעת למפרט, אף שלעתים נכון לגוון ולייבא מפקדים שלא צמחו ביחידה, לא טוב שכל הצמרת תהיה כזאת, כמו בשנים שלקראת 7 באוקטובר. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

    52 min
  5. אופיר לויוס על לחימה ואובדן, פיקוד וחינוך, לבנון ועזה, פציעה וקטיעה

    May 12

    אופיר לויוס על לחימה ואובדן, פיקוד וחינוך, לבנון ועזה, פציעה וקטיעה

    תת-אלוף במילואים אופיר לויוס התגייס לסיירת מטכ״ל, עבר לאגוז ומצא את מקומו הפיקודי בגולני. ללא קשר לאמונות טפלות (שמוצאן בדת אחרת), פ 13, הגדוד, לא היטיב איתו. פעמיים, כמפקד פלוגה וכסמג״ד 13, נפצע - בשריפה בסלוקי, כשניספו חמישה מחייליו, ובמורג שבעזה, שם קטע מטען חבלה את רגלו מעל לברך. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משדר לויוס מרץ פעיל ולוחמני של מי שנפגע בגופו אך לא ברוחו. הוא לובש מכנסיים קצרים החושפים את ימינו התותבת ומספר על הבדיחות המשפחתיות שתמציתן עסקים כרגיל בלי רגל. בין המפקדים בגולני שהרשימו אותו הוא מונה את ארז גרשטיין, צ׳יקו תמיר, שמואל זכאי ויואב ירום, קודמו ורעו לנחישות לתפקד ולפקד למרות קטיעה. לויוס היה מציאותי דיו להכיר במגבלותיו כמוביל גדוד חי״ר וכתחליף נאות קיבל פיקוד על יחידת טילי הנ״ט של חיל-התותחנים, מיתר. כקצין החינוך הראשי התמודד עם שאלות נחיצותם של חיל החינוך וגלי צה״ל ועודו תומך בהמשך קיומם. הוא אינו מגן על תופעות שליליות ואף מגונות בהתנהגות חיילים והרמות שמעליהם מאז 7 באוקטובר, אך מעדיף לציין את החיוב שבהתאוששות הצבא מהמפולת ואת דבקות היחידות והלוחמים במשימותיהם, אף שאינו מכחד, ״המלחמה גם משחיתה״,  לויוס, הגאה במיזוג שהתממש בו בין לטביה לתימן, פירסם ספר שירה ולאחרונה גם פרקי חיים, צבא, פציעה ואובדן, ״עיוני, השתדלתי: מארג זכרונות, מפגש וקרב״. לצד עיסוקיו האזרחיים הוא ראש מטה האוגדה החדשה 96, המאבטחת את החלק הצפוני של גבול ירדן ונשענת על גילאי חזרה מאוחרת לשירות מבצעי במילואים. אולפן: דודי דורהם עריכה: יעל בדרשי

    1h 1m
  6. שלמה מופז: על ישראל להיענות לאתגר המדיני של ביירות, כי אינה יכולה להכניע את חיזבאללה בלי כיבוש לבנון כולה

    May 6

    שלמה מופז: על ישראל להיענות לאתגר המדיני של ביירות, כי אינה יכולה להכניע את חיזבאללה בלי כיבוש לבנון כולה

    בכל דור ודור, מאז ששלוות יחסי לבנון עם ישראל הופרה בעקבות מלחמת ששת הימים, צצות בירושלים ובתל אביב הצעות לאכיפת שקט בגבול הצפוני. האויבים מתחלפים - פלסטינים, סורים, שיעים - והבעייה שורדת כל גלגול. לשלמה מופז, אלוף-משנה במילואים ויוצא מערכי השטח, המחקר והקישור (נספחות צה״ל בוושינגטון) באמ״ן, אין אשליות. מופז, אחיו הצעיר - ב-11 שנים - של הרמטכ״ל ושר הבטחון לשעבר, אינו זקוק לריענון זכרונו ובקיאותו. הוא היה שם, בלבנון, בהרפתקה הקודמת והמתמשכת, ומפוכח מכדי להאמין שפתרון העימות עם חיזבאללה מותנה בהחלטה ישראלית לשחרר את ניצרת חילות האוויר והיבשה. בשיחה שנייה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, שנה וחצי לאחר קודמתה בסתיו 2024, מדבר מופז - כיום מנהל מכון (אלוף מאיר) עמית למחקר טרור ומודיעין - על יעדים מציאותיים לעומת מחירים מופקעים בהתלבטויות הממשלה והמטכ״ל לנוכח הצלחת חיזבאללה להתאושש ולהוות איום שמימושו תלוי גם בטהרן ובוושינגטון ולא רק בקרייה ובביירות. מבצע צבאי שתכליתו פירוק מושלם של חיזבאללה מנשקו, מזהיר מופז, אינו יכול להסתיים בדרום לבנון. הוא בהכרח יתרחב צפונה ומזרחה מגיזרת הליטני, לכיבוש ביירות ובקעת הלבנון ולמעשה המדינה כולה. למהלך כזה, שמחירו הפנימי והבין-לאומי בלתי-נסבל, אין היתכנות. נצחונות מוחלטים יפים רק כסיסמת כובעים של חסידים שוטים. בלי היענות ישראלית לפתיחות התקדימית של ההנהגה הפוליטית בלבנון להסדר מדיני, גם פרק זה במסכת המופקת שוב ושוב מאז שנות ה-70׳ יסתיים בבכי. אולפן: אמנון האס עריכה: יעל בדרשי

    50 min
  7. אמיר אבולעפיה (ב׳): כשכתבתי ב-2010 שאין בצה״ל די ׳אומץ להביע דעה׳, ברק קיווה לשמוע שזה ייחודי לאשכנזי

    May 5

    אמיר אבולעפיה (ב׳): כשכתבתי ב-2010 שאין בצה״ל די ׳אומץ להביע דעה׳, ברק קיווה לשמוע שזה ייחודי לאשכנזי

    קצין משרת בצה״ל שלושה עשורים ויותר. עומד בכל ציפיות המערכת. לוחם. מצטיין. מסתכן. בולט. מפקד פלוגה, סיירת, גדודים, חטיבות, אוגדות. שלושה תפקידי תת-אלוף, בשדה ובמטה. לבסוף, אלוף במטכ״ל. פיסגה, אבל לא הפיסגה הכי גבוהה. יש לפחות עוד רכס אחד, אם ירצה הרמטכ״ל.  וכשאינו רוצה, התחנה הבאה - בקו״ם. מדוע? לאביב כוכבי פתרונים. אמיר אבולעפיה היה מקובל עליו, מוערך ואף מקורב, כששניהם שירתו בתפקידים צמודים בחטיבת המבצעים, כוכבי כתא״ל ואבולעפיה כאל״מ. זמן מה היו זה לצד זה כאלופים במטכ״ל של איזנקוט. אבל כשכוכבי התמנה לרמטכ״ל, סגולותיו של אבולעפיה הדעתן, המסרב להתיישר לפי הבוס, היו למגרעות בעיניו. מינוי מתבקש לאלוף פיקוד, במרכז או בדרום, לא ניתן לו. כוכבי רצה בו רק כאזרח. לא נורא, רבים יוצאים לדרך ורק מעטים מסיימים אותה כאלופים, אך ההחמצה מערכתית עוד יותר מאישית: צה״ל הכשיר קצין עשרות שנים, בחן אותו כראש אגף במטכ״ל, ראה כי טוב וכשיר למיצוי יכולותיו בתפקיד אלוף שני - ובגחמת רמטכ״ל (או לעתים שר בטחון, מול רמטכ״ל שלא התעקש) נחסם.  בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אבולעפיה על מסלולו הצבאי בלבנון, בשטחים, בנח״ל, בחטיבת התכנון, באוגדות משוריינות, בראשות אג״ת (שכלל אז ועכשיו שוב את החטיבה האסטרטגית). בין חוויותיו: חיכוך עם הפרועים שבמתנחלים בעת פיקודו על חטיבת בנימין. הוא סירב להתרפס בפניהם. מפקדיו, יאיר גולן ונעם תיבון, תמכו בו. לתודעה הציבורית פרץ כשחקר במכללה לבטחון לאומי תופעה אירגונית הפוגעת בתיפקוד צה״ל - שתיקת הקצינים לנוכח עמדות מפקדיהם, כי דיבור אמיץ המאיים על הקו האחיד אינו מועיל לקידום. בתום לימודיו, כשהוא כבר מח״ט הנח״ל, התפרסם המחקר כמאמר ב״מערכות״ ועורר הדים. לכאורה, התקדמות אבולעפיה עצמו בעשור הבא סתרה את מסקנת המחקר - עד שכוכבי הנמיך עליו את התקרה. כאלוף במילואים עודנו מחובר לשטח בתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. הוא השתתף בתחקירי השב״כ אודות הפיגוע בצור ב-1982 וכשלון ההתרעה ב-7 באוקטובר. אבולעפיה נמנע מהתבטאויות פוליטיות, אך ניחוש מציאותי יציב אותו בסביבת איזנקוט. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

    59 min
  8. אמיר אבולעפיה (א׳): כמח״ט בנימין הוצאתי כוחות מהתנחלויות שאנשיהן התנכלו לחיילים שאיבטחו אותן

    May 4

    אמיר אבולעפיה (א׳): כמח״ט בנימין הוצאתי כוחות מהתנחלויות שאנשיהן התנכלו לחיילים שאיבטחו אותן

    קצין משרת בצה״ל שלושה עשורים ויותר. עומד בכל ציפיות המערכת. לוחם. מצטיין. מסתכן. בולט. מפקד פלוגה, סיירת, גדודים, חטיבות, אוגדות. שלושה תפקידי תת-אלוף, בשדה ובמטה. לבסוף, אלוף במטכ״ל. פיסגה, אבל לא הפיסגה הכי גבוהה. יש לפחות עוד רכס אחד, אם ירצה הרמטכ״ל.  וכשאינו רוצה, התחנה הבאה - בקו״ם. מדוע? לאביב כוכבי פתרונים. אמיר אבולעפיה היה מקובל עליו, מוערך ואף מקורב, כששניהם שירתו בתפקידים צמודים בחטיבת המבצעים, כוכבי כתא״ל ואבולעפיה כאל״מ. זמן מה היו זה לצד זה כאלופים במטכ״ל של איזנקוט. אבל כשכוכבי התמנה לרמטכ״ל, סגולותיו של אבולעפיה הדעתן, המסרב להתיישר לפי הבוס, היו למגרעות בעיניו. מינוי מתבקש לאלוף פיקוד, במרכז או בדרום, לא ניתן לו. כוכבי רצה בו רק כאזרח. לא נורא, רבים יוצאים לדרך ורק מעטים מסיימים אותה כאלופים, אך ההחמצה מערכתית עוד יותר מאישית: צה״ל הכשיר קצין עשרות שנים, בחן אותו כראש אגף במטכ״ל, ראה כי טוב וכשיר למיצוי יכולותיו בתפקיד אלוף שני - ובגחמת רמטכ״ל (או לעתים שר בטחון, מול רמטכ״ל שלא התעקש) נחסם.  בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אבולעפיה על מסלולו הצבאי בלבנון, בשטחים, בנח״ל, בחטיבת התכנון, באוגדות משוריינות, בראשות אג״ת (שכלל אז ועכשיו שוב את החטיבה האסטרטגית). בין חוויותיו: חיכוך עם הפרועים שבמתנחלים בעת פיקודו על חטיבת בנימין. הוא סירב להתרפס בפניהם. מפקדיו, יאיר גולן ונעם תיבון, תמכו בו. לתודעה הציבורית פרץ כשחקר במכללה לבטחון לאומי תופעה אירגונית הפוגעת בתיפקוד צה״ל - שתיקת הקצינים לנוכח עמדות מפקדיהם, כי דיבור אמיץ המאיים על הקו האחיד אינו מועיל לקידום. בתום לימודיו, כשהוא כבר מח״ט הנח״ל, התפרסם המחקר כמאמר ב״מערכות״ ועורר הדים. לכאורה, התקדמות אבולעפיה עצמו בעשור הבא סתרה את מסקנת המחקר - עד שכוכבי הנמיך עליו את התקרה. כאלוף במילואים עודנו מחובר לשטח בתפקיד בכיר בפיקוד המרכז. הוא השתתף בתחקירי השב״כ אודות הפיגוע בצור ב-1982 וכשלון ההתרעה ב-7 באוקטובר. אבולעפיה נמנע מהתבטאויות פוליטיות, אך ניחוש מציאותי יציב אותו בסביבת איזנקוט. אולפן: ג׳רמי פורטנוי עריכה: יעל בדרשי

    52 min

About

אמיר אורן משוחח עם אנשי ביטחון וממשל

You Might Also Like