להנות מהדרך: שיחות על החיים ועל איך לחיות אותם

shirleyyair

הפסיכולוגית שירלי יובל יאיר בשיחות מעוררות השראה עם אנשים שאפשר ללמוד מהם איך לעצב את חיינו יותר לטובה ולממש את הפוטנציאל שלנו לחיים שיש בהם יותר סיפוק, משמעות, שמחת חיים ואיזון נפשי

  1. 5D AGO

    פרק 164: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם יובל מלחי

    בשבת בבוקר תמצאו אותו מתפלל בבית הכנסת המיוחד בשכונה שלו בירושלים, כזה שבמהלכו,בזמן תפילת הכהנים, הוא יכול לעטוף בטלית שלו גם את ביתו בת ה12. בצהרים,בימי הקיץ, המשפחה תמשיך משם (ברגל כמובן) לבריכה העירונית. וזה רק אחד הניגודים המתקיימים בחיים שלו, כמי שמחזיק יחד זהויות שונות. "כוח העל האמיתי שלי "הוא מספר לי - הוא ביכולת להיות "אדם עגול במקומות מרובעים". זה דורש הרבה גמישות ולפעמים מצבים שנראים בלתי אפשריים, כמו למשל סביב אירועי פינוי גוש קטיף שבהם השתתף משני צידי המתרס.   הן כמפקד בצה"ל שנשלח עם החיילים שלו לפנות את התושבים מבתיהם,  והן בתור מי שגר שם עם משפחתו באותה תקופה. בתעודת הזהות המגזרית שלו יהיה כתוב... *"ניסיון יפה להכניס אותי למגירה…"  אבל בסלנג, הוא יגיד שהוא חובש "כיפה שקופה". שזה למעשה מושג מרתק המתאר קבוצה הולכת וגדלה בחברה הישראלית, אנשים שמבחינה חיצונית נראים חילוניים, אך מבחינה פנימית, אמונית ואורח חיים, מגדירים עצמם דתיים. יובל מלחי הוא האורח שלי בפרק זה, שהוא השני בסדרת פרקי חודש ינואר 2026- סדרה במהלכה אנחנו מבקשים לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר.  בשיחה מלב אל לב הוא מספר לי על מה שרואים ועל מה ששקוף, על הבית בו גדל, על החופש להיות "אחר", על האהבה והרעות הקיימת בינו לבין ששת האחים שלו, על מה שההורים שלהם עשו בשביל זה. ועל המשאלה - לחיות גם במדינה שלנו, בתור אחים שמתווכחים,מחזיקים בדעות שונות ובכל זאת, שייכים זה לזה

    1h 4m
  2. JAN 23

    פרק 163: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם ח'ולוד אבו-אחמד

    היא  גדלה בשכונה המזרחית בנצרת, בבית מסורתי עם ארבע אחיות ואח אחד. בבית הקפידו לומר  אחיות ואח. ולא - חמישה ילדים,אבל למרות התפיסה המסורתית המובנית הזו, היא גדלה בבית שעודד ואפשר עצמאות נשית, יזמות והתפתחות. ממשפחתה - שחוותה טראומה של גירוש ועקירה היא למדה שכסף לא יציל וגם לא אדמות. רק השכלה. השכלה כפתרון הישרדותי. ולכן כל אחיותיה ואחיה, כולם מחזיקים בתארים מתקדמים. ח'ולוד אבו- אחמד היא אישה אמיצה ופורצת דרך, שעושה לא פעם בחירות לא שגרתיות לסביבה בה היא חיה - בין אם בבחירה ללמוד משפטים ולא מקצועות כמו סיעוד או הוראה, לחיות בדירה לבד, לאמץ רעיונות חדשניים ולנהל חיים מודרניים. על האומץ שלה היא משלמת לא פעם מחירים אישיים, אבל מה שנותן לה להמשיך היא התחושה שחלק מרכזי מתפקידה בעולם הוא לפעול לקידום החברה הערבית בישראל  ומעמדן של נשים ערביות ונשים בכלל.אחרי השבר העמוק שנוצר ב-7 באוקטובר, היא שקלה להגר. אך דווקא כשהיתה בחו"ל, הבינה שהיא לא יכולה לעזוב את המקום הזה, ושהתפקיד שלה הוא להיאבק על זה שיהיה פה טוב לכולם – דרך אנשים. בין היתר, באמצעות מיזם של סיורים קולינריים בנצרת, אותה יזמה יחד עם מעוז ינון פעיל שלום, סיורים שמפגישים ערבים ויהודים כדי ליצור היכרות, מסוג אחר. דרך החיך. מתוך תקווה שההיכרות האישית, ההקשבה לסיפורים השונים שלנו - תאפשר לנו לחיות כאן ביחד,בשלום. בהגדרה המגזרית שלה, ח'ולוד אבו אחמד מגדירה את עצמה פלשתינית אזרחית ישראלית. פרק 163 הוא אחד מתוך 4 פרקי מיני סדרה, בחודש ינואר - במסגרתה אנחנו מבקשים  לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר

    1 hr
  3. JAN 15

    פרק 162: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם טניה גלבוע

    היא נולדה באוזבקיסטן (אז חלק מברית המועצות) ועלתה לישראל בגיל 6. המעבר קרה פחות או יותר בן לילה, בלי הכנות מקדימות. רגע שם, וברגע הבא -פה.ולמרות הפתאומיות, ולמרות ששם, נשארו כמה מהאנשים הכי משמעותיים בחייה, שאותם לא תחזור ותראה שוב, למרות האתגר להיתלש מאדמה אחת ולהישתל באדמה אחרת -עד היום היא מגדירה את העלייה הזו כאחת ההחלטות הכי טובות שהוריה קיבלו בחייהם. כשהגיעה למרכז הקליטה, המורה החליטה ש"טניה" זה שם קשה מדי ופסקה: "מהיום קוראים לך טלי". בחושים של  מי שצריכה להסתגל כדי לשרוד, היא הבינה שהיא צריכה להסיר מהר את הסממנים של המולדת ההיא, כדי להיוולד מחדש בישראל. ולכן  צייתה לשם "טלי", עד גיל 15, עד היום הראשון של הלימודים בתיכון החדש, שאליו נכנסה והצהירה - "הי, קוראים לי טניה". גם 40  שנה אחרי, טניה וטלי גרות בתוכה, ועובדות על הדו-קיום הנפשי הזה. היא לא נולדה פריבילגית, לא מבחינת כסף או הזדמנויות, אבל מרגישה שהיום, יש לה "מפתחות" שמאפשרים לה להגיע לכל אדם שתרצה כדי לעשות טוב בעולם.והיא עושה את זה, במסגרת התפקיד שלה באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. ובתור מי שהשליחות של חייה היא ללוות ולעזור לאנשים שחוו פגיעה והיו קורבן לאלימות. בשיחה מלב אל לב היא מספרת לי על האהבה שלה לישראל, על תחושת השייכות ,על הבית שבנתה פה, וגם על העולה החדשה ההיא, שמבצבצת לפעמים בתוך האשה הישראלית כל כך שהיא הפכה להיות, למשל ברגעי געגוע לסבתא רבתא שאליה היתה כה קשורה או כשהיא שומעת מילים מסויימות ברוסית. היא מגדירה את עצמה חילונית, ליברלית, פמיניסטית, ציונית.  טניה גלבוע היא האורחת שלי בפרק, שהוא השני סדרת פרקי חודש ינואר 2026- במהלכו אנחנו מבקשים לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר

    1h 1m
  4. JAN 8

    פרק 161: "אנשים טובים באמצע הדרך" - עם יוסי בר

    כשאני שואלת אותו מה ההחלטה הכי אמיצה שהוא עשה בחייו, הוא אומר שזה היה להתגרש מאשתו הראשונה. והוא דווקא לא מציין את ההחלטות שלקחו שנים אח"כ, הוא ורעייתו השניה רבקי שבחרו לאמץ 3 ילדים עם תסמונת דאון.  ילדים שממלאים את חדרי ליבם ואת הבית שלהם באור גדול לצד אתגרים יומיומיים מורכבים.  יוסי בר גדל בבית חרדי, לאבא שהיה שליח ציבור ועבד במועצה הדתית ויחד עם זה שירת בצבא, וגם במילואים עד דרגת סגן אלוף.  "זו היתה תקופה אחרת", יוסי אומר, ובכל זאת, גם הוא עצמו, אחרי ארועי ה7 באוקטובר, רץ לחפש היכן הוא יכול להתגייס למילואים ולעזור.  עם הכשרונות הטכנולוגיים שלו, כיום יוסי מגדיר את עצמו "יהודי מקרית אתא, אבל הוא מזוהה כחרדי. בשיחה מלב אל לב, יוסי מספר לי על הילדות בתור ילד הסנדביץ במשפחה של 9 ילדים, ילד עם הפרעת קשב קשה, שהתקשה לשבת וללמוד תודה כפי שצופה ממנו,ילד שבאיזה אופן ויתרו על ציפיות ממנו.  ילד שקוף. כיום יוסי הוא סמנכ"ל רשת צוהר הלב, .רשת ארצית מובילה לחינוך וטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים. רשת שמבקשת לא להשאיר אף ילד בלי לצפות ממנו שיגדל להיות האדם החד פעמי והמיוחד שהוא שהוא נועד להיות.  זו שיחה על  הורות ועל ציפיות ריאליות, על החוויה של להרגיש "אחר", ועל מפעל החיים של אדם שמבקש לעזור לכל ילד למצוא שייכות, בית, מסגרת. פרק 161 הוא אחד מתוך 4 פרקי מיני סדרה , בחודש ינואר - במסגרתה אנחנו מבקשים  לקלף לרגע את המדבקה של התווית המגזרית והסטריאוטיפית כדי לפגוש "אנשים טובים באמצע הדרך", לשמוע את הסיפור שלהם, להסכים להכיר

    1h 4m
  5. 12/18/2025

    פרק 160: "יומני היקר" -למה חשוב שנמסור את העדות החד פעמית שלנו? - שיחה עם הסופרת ארנה קזין על כתיבה אישית

    ‏למה לכתוב על עצמי? למה לספר על החוויות והמחשבות שלי? ואם כבר לכתוב, למה לחשוף את זה ברבים? למה להשמיע קול? ..לעיתים אני מהססת לפני שאני לוחצת על מקש ה"לפרסם". אבל אף פעם אני לא מתחרטת אחרי ששלחתי את המכתב שלי לרוח, כי לפעמים מספיק משפט אחד שמישהו כותב לי בתגובה ואומר - "המילים שלך עזרו לי להבין משהו עלי". בשבילי זה עולם ומלואו.   אני כותבת מאז שהייתי ילדה קטנה, זה סוג של שיחה ממושכת שאני מנהלת איתי. כתיבה שעוזרת לי לעשות סדר פנימי, חשבון נפש, להבין משהו על העולם, ועל מקומי בתוכו, אני מכירה את הערך התראפויטי של הכתיבה ואת האופן שבו היא עוזרת לי לחיות. גם האורחת שלי בפרק, מתמחה בכתיבה אישית על כל צורותיה - ארנה קזין היא עיתונאית וסופרת נפלאה והיא מנחה סדנאות כתיבה ועוזרת לאנשים למצוא את הקול שלהם, למסור את העדות שלהם, החד פעמית. את "הדברים שהם רואים משם.. ואנחנו לא רואים מכאן". בעיני ארנה, לכתיבה האישית יש משמעות הרבה מעבר לתרומה שלה לכותב עצמו. כתיבה אישית ופרסומה היא אומרת, הן בעיניה אקט פוליטי. ההצטברות של העדויות, ריבוי הקולות האישיים וההנכחה שלהם במרחב הציבורי - יכולים לתקן את החברה שבתוכה אנחנו חיים. מוזמנים לצלול איתנו לשיחה שתתן לכם גם רעיונות מעשיים, כמה תרגילים ובעיקר עידוד - לכתוב, כדי לחיות, למצוא את המילים שלכם, ולשתף גם אותנו בזה.

    1h 3m
  6. 11/20/2025

    פרק 158: החיה שבתוכי - שיחה עם גדי עזר, מדריך מסעות ספארי, על מה שאנחנו לומדים על עצמנו כשאנחנו מתבוננים בבעלי חיים בסביבתם הטבעית

    כשאנחנו משתמשים במושג "חוקי הג'ונגל" כסוג של מטאפורה לסביבה אנושית חברתית, אנחנו מתייחסים לסביבה שבה יש כאוס ואי סדר. מקום שבו החזק שורד, באלימות, כוחנות או עבריינות.  אבל למעשה החיים בג'ונגל או בסאוואנה אינם כאוטיים כלל. הטבע הפראי הוא מערכת סדורה ומווסתת שיש בבסיסה הגיון אבולוציוני והתנהגותי. בטבע, הפרטים פועלים לצורך שימור של מערכת גדולה, אקו סיסטם, מערכת שבה העיקרון של "קיום משותף" הוא עקרון מפתח. רובנו נתקלים בהתנהגות של בעלי חיים בסביבתם הטבעית, בעוד שאנחנו רובצים עם פופקורן על הספה בסלון, וצופים בנשיונל ג'יאוגרפיק. אחדים מאיתנו אולי זכו לטייל בספארי ולראות חיות מקרוב. מעטים הם אלה שנכנסים ויוצאים אל הסוואנה על בסיס קבוע. יוצאים למסעות כדי לחקור את טבעם והתנהגותם של בעלי החיים, ואח"כ חוזרים הביתה לסביבה האנושית של העולם המודרני. האורח שלי היום, הוא מי שבחייו מתקיימת התנועה המיוחדת הזו ש"בין הסוואנה לפרדס חנה". וזו אינה תנועה גיאוגרפית, אלא פסיכולוגית. גדי עזר, הוא מבכירי מדריכי הספארי בישראל. הוא חי ועבד כריינג’ר בשמורות הטבע בדרום אפריקה. במהלך עבודתו השתתף בלכידות קרנפים, עסק בגישוש רגלי של תאואים, ופילים, התאמן בהליכה מול אריות, הוא יצא לעשרות מסעות עם קהלים רבים, וראה שוב ושוב את הפלא הזה שמתרחש כשאנשים ובעלי חיים נפגשים, ממרחק בטוח. בפרק הנוכחי נתבונן על העולם דרך העינית שלי מי שלומד כבר שנים שיעורים מרתקים בטבע. ונשאל על השיעורים המיוחדים שכולנו יכולים ללמוד מבעלי החיים גם על טבענו האנושי. על האופן שבו ההתבוננות בטבע משפיעה על הריפוי הנפשי שלנו, על ויסות עצבי ועל היכולת שלנו לחוות "נוכחות" אמיתית ללא מאמץ. על "הדרכת ההורים" שגדי קיבל מפילים בסוואנה, ועל מתכון ליחסי אחים מוצלחים שריגש אותו כשעקב אחרי מצמד ברדלסים. ועל השאלה למה מכל בעלי החיים, הכי נפלא להיות "תן שחור זנב" (לדעת גדי:)

    1h 8m
4.7
out of 5
33 Ratings

About

הפסיכולוגית שירלי יובל יאיר בשיחות מעוררות השראה עם אנשים שאפשר ללמוד מהם איך לעצב את חיינו יותר לטובה ולממש את הפוטנציאל שלנו לחיים שיש בהם יותר סיפוק, משמעות, שמחת חיים ואיזון נפשי

You Might Also Like