הפודקאסט של עמרי פלד

עמרי פלד
  • 5.0 (3)
  • Books
  • Weekly

קשה הלבד הזה. בדרך כלל אני טוב איתו אבל אז מגיע יום של חורף באמצע הקיץ ואני חוזר לנקודת ההתחלה. יש לי בארון יותר מידי קפוצ׳ונים שאני לא לובש וכל פעם שאני בא לסדר, קופץ לי לראש הרגע שהיא יוצאת מהמקלחת עם שיער רטוב, לוקחת מהארון את הקפוצ׳ון הירוק של גאפ שלא לבשתי שנתיים ובאה להתכרבל מול הדוקו של איימי שבמילא ראינו כבר שבע פעמים. שמונה אם סופרים את הדייט הראשון. בא לי להתאהב כבר ברור שבא לי. אין לי כח יותר לעמוד שעה וחצי בפקקים רק כדי לחזור לדירה ריקה. בא לי לכתוב מכתבי אהבה למישהי אחת, נמאס לי לכתוב אותם לכל העולם. העולם לא יבין. הוא לא יכול להבין. אבל אז ברגע האחרון של היום אני מתעשת, מדליק את הקטורת שעל השולחן, לוקח דפדפת שורות צהובה ומבין שאם אני עדיין לבד כנראה יש לי עוד שיעורים לעבור עם עצמי, יש לי עוד פרקים לכתוב ביומן. אני מתעשת ומבין שאני לא מאשר לעצמי לקבל את האהבה הזאת מבחוץ, כי אני עדיין לא אוהב את עצמי מספיק מבפנים. עדיין.

  1. 19h ago

    חוקר הקבלה ד״ר יחיאל הררי בתובנה מטלטלת על ספר הזוהר

    מה הסוד של ספר הזוהר? אם כל אחד יכול לפתוח אותו ולקרוא, למה אנחנו עדיין קוראים לו סוד? ד״ר יחיאל הררי הגיע לפודקאסט לשיחה על ספר הזוהר, קבלה והחסידות, ועל השאלה מה כל זה מבקש מאיתנו בתוך החיים. מה פירוש ״אין עוד מלבדו״ כשיש בית שצריך להחזיק, עבודה שצריך לעשות ואדם קרוב שמבקש שנראה אותו? מה זה לגלות אינסוף בתוך עולם שבו כמעט הכול מרגיש מוגבל? דיברנו על החיפוש אחר הייעוד שלנו, ועל האפשרות שהבהירות שאנחנו מחכים לה תגיע רק אחרי שנתחיל ללכת. על ההבדל הדק שבין אהבה לריצוי, בין ענווה לחוסר אמונה בעצמנו, ובין הידיעה שיש לנו משהו מיוחד לתת לבין הצורך שמישהו יאשר לנו שאנחנו מיוחדים. ניסינו להבין איך אפשר להכיר בכוחות שלנו ובאותו זמן לזכור שקיבלנו אותם כדי להביא משהו לעולם. למה לפעמים גם כשאנחנו נותנים למישהו אחר, אנחנו עדיין עסוקים בעיקר בשאלה איך הוא רואה אותנו? ומה משתנה כשבמקום לשאול כל הזמן ״מה איתי?״ אנחנו מתחילים לשאול ״מה צריכים ממני כאן?״ דרך סיפורים מהזוהר, אברהם, משה, יונה ודוד, חזרנו אל התנועה שבין הסתגרות לאחריות. אל האפשרות לפגוש את ה׳ בתוך שיחה, בתוך זוגיות, בתוך הדברים שאנחנו עושים בכל יום. להיות עם אדם אחר בלי למדוד בכל רגע איך אנחנו נראים בעיניו. ובסוף הגענו למשפט אחד מתוך הזוהר שנשאר איתי: ״אני לא בעל הבית ואתם לא אורחים״. שום דבר כאן לא מובן מאליו, ובכל זאת יש לנו כאן תפקיד. איך חיים עם שתי הידיעות האלה יחד? ואיך הן יכולות לשנות את הדרך שבה נעבור את היום?

    חוקר הקבלה ד״ר יחיאל הררי בתובנה מטלטלת על ספר הזוהר

  2. Oct 12

    למה אלוהים ברא עולם לא מושלם? | ספי גלדצהלר על הסודות של ספר בראשית

    אם אלוהים הוא שלם, מדוע העולם שברא מלא בפערים, בחוסר ובסבל? ומה אם דווקא המרחק בין המציאות לבין השלמות הוא המקום שבו מתחיל התפקיד שלנו? בפרק הזה אירחתי את ספי גלדצהלר לשיחה על ספר בראשית, בעקבות משנתו של מניטו, הרב יהודה ליאון אשכנזי. התחלנו במילה הראשונה בתורה ובאפשרות לקרוא אותה כשאלה על תכלית הבריאה: בשביל מה נבראו השמיים והארץ? מתוך הקריאה הזאת בחנו את סיפור הבריאה כתיאור של היחס בין התוכנית האלוהית לבין המציאות המתהווה, ואת משמעות האחריות האנושית בתוך היחס הזה. דיברנו על האור שנברא לפני השמש, על הצמצום שמאפשר לאדם להתקיים בפני עצמו ועל ההבדל בין שלמות נתונה לבין שלמות שנבנית באמצעות בחירה. דרך הפער בין ״עץ פרי״ ל״עץ עושה פרי״ עסקנו במרחק שבין הדרך למטרה: מדוע אנחנו מסוגלים לרצות את התוצאה ובכל זאת לסבול מכל מה שנדרש כדי להגיע אליה? דרך מדרש מיעוט הלבנה בחנו כיצד ההשוואה לאחרים מקטינה את תחושת הערך שלנו, גם כשיש לנו אור משל עצמנו. בהמשך עסקנו בפרשנות של ספי לנחש הקדמוני, בהבחנה בין האדם הטבעי לאדם המוסרי ובמשמעות של צלם אלוהים. שאלנו גם מדוע היום השביעי אינו מסתיים בנוסח ״ויהי ערב ויהי בוקר״, ומה משתנה כשקוראים את ההיסטוריה האנושית כהמשך של יום הבריאה הזה. השיחה התרחבה לניצ׳ה, ליחסים בין תורה למדע, להבדלים בתפיסת הגאולה בין הדתות ולמקומה של שיבת ציון במהלך התיקון. השאלה שחזרה לאורך הפרק הייתה מה נדרש מאדם בעולם שעדיין הולך ונשלם: כיצד לתת מקום לאחר, לבחור במוסר ולמצוא משמעות גם בדרך, כשהתוצאה עוד רחוקה. מתוך כך חזרנו אל בראשית כדי לברר מה נשאר בידינו לעשות.

    למה אלוהים ברא עולם לא מושלם? | ספי גלדצהלר על הסודות של ספר בראשית

  3. Oct 8

    ״מה היית עושה אם הבן שלך היה מהחטופים?״ | השר איתמר בן גביר

    מהי מדינה יהודית, ואיזו אחריות נובעת מההגדרה הזאת? את השיחה עם השר בן גביר פתחתי בשאלה הזאת, כדי להבין מה עומד מאחורי תפיסת העולם שלו: מהבית שבו גדל והחזרה בתשובה, דרך היחס שלו למסורת ולחילונים, ועד הדמות המקראית שהוא מבקש ללמוד ממנה כיצד להנהיג. בן גביר מתאר יהדות שאינה נמדדת רק בכיפה ובשמירת מצוות, אלא גם ביחס לאנשים, בחמלה כלפי החלש ובנכונות להגן על עם ישראל. מתוך הדברים האלה שאלתי אותו על התנגדותו לעסקאות הכוללות שחרור מחבלים. רציתי להבין כיצד הוא חווה את ההחלטה: האם התלבט, מה מקום הרגש בשיקולים שלו, ואיך הוא מתמודד עם הדרישה להשיב אדם הביתה מול הסכנה שהוא מייחס למחיר השחרור. בהמשך שאלתי אותו מה היה עושה אילו בנו היה חטוף. כאן השיחה נגעה במתח שבין אחריות של אב לאחריות של מנהיג. בנו משרת ביחידה מיוחדת, והוא מתאר מצבים שבהם ההחלטות שהוא מקבל נוגעות גם לסיכון האישי של הילד שלו. השאלה היא כיצד אדם מחזיק את שתי האחריויות האלה, ומה הוא מבקש מעצמו כשהן מתנגשות. דוד המלך חוזר בשיחה כמודל שמחבר רכות ונחישות. דיברנו על האפשרות לשמור על חמלה כשמחזיקים בכוח, על תפילה בזמן קבלת החלטות ועל המשמעות שהוא מייחס להר הבית. שאלתי גם כיצד התפקיד משנה אותו, מה מחזיר אותו לקרקע, ואיך נראים הבית ושולחן השבת שלו. לקראת הסיום חזרנו לזהותה של המדינה ולשאלה מה עומד להכרעה בבחירות. לאורך הפרק ניסיתי להבין כיצד בן גביר מחבר בין אמונה, משפחה והנהגה, ואיך החיבור הזה מתבטא בהחלטות שהוא מקבל.

    ״מה היית עושה אם הבן שלך היה מהחטופים?״ | השר איתמר בן גביר

  4. Oct 5

    פחות מחודש לבחירות: משה פייגלין במסר מטלטל

    מה התפקיד של ראש ממשלה במדינת ישראל? בשאלה הזאת פתחתי את השיחה עם משה פייגלין. הוא השיב: ביטחון. לשמור על עם ישראל ולאפשר לו להגשים את ייעודו בארצו. משם נכנסנו לשאלה שמלווה את הפרק כולו: מה הקשר בין הזהות שלנו לבין האופן שבו אנחנו מנהלים מדינה ומלחמה. פייגלין מציג את הקונספציה כתפיסת עולם רחבה שממנה נגזרות החלטות מדיניות וצבאיות. לטענתו, הניסיון לייצר ישראליות שמחליפה את הזהות היהודית עומד בבסיס הסכמי אוסלו, תפיסת ״הווילה בג׳ונגל״ והתלות באישור מוסרי ומדיני מבחוץ. מתוך ההבחנה הזאת דיברנו על הסברה, ריבונות, היחסים עם ארצות הברית והפער שהוא מזהה בין הגבורה של הציבור לבין דרך הפעולה של ההנהגה. שאלתי אותו מה יעשה אם יהיה שר הביטחון. הוא פירט את השינויים שהוא מבקש להוביל בקוד האתי, בפיקוד, בבניין הכוח ובהוראות הפתיחה באש. דיברנו גם על הביקורת שלו כלפי נתניהו ומפלגות הימין, ועל ההבדל בין הישגים בתוך מדיניות קיימת לבין שינוי הכיוון שלה. בהמשך שאלתי איך האפשרות לחזור לכנסת משפיעה עליו. התשובה שלו הייתה תחושה כבדה של אחריות. הוא דיבר על התפילה להצליח לשנות, על הוויתורים שכבר עשה ועל הצורך להבחין בין פשרה שמאפשרת פעולה לבין ויתור שמבטל את השליחות. דרך הסיפור על שיחה עם אשתו ציפי, נכנסנו גם למחיר המשפחתי והאישי של עמידה על עמדה. לקראת הסיום דיברנו על דיור, קרקעות ויוקר המחיה, ועל הקשר שהוא רואה בין חירות לבין עצמאות כלכלית. לאורך השיחה חזרנו למתח שבין אמונה ברורה לבין מציאות פוליטית שמחייבת הכרעות בפרטים: איך מתרגמים תפיסת עולם למדיניות, מתי אפשר להתפשר, ואיפה עובר הגבול שמעבר לו אדם כבר אינו יכול להיות שותף.

    פחות מחודש לבחירות: משה פייגלין במסר מטלטל

  5. Sep 28

    ״לא הפסקתי לבכות כל כיפור״ | אור אביגזר

    איך אדם שמחזק אחרים מתמודד עם הימים שבהם הוא עצמו מרגיש שבור? אור אביגזר הגיע לשיחה אחרי יום כיפור שבו, לדבריו לא הפסיק לבכות. אנשים רואים אותו עומד מול קהל ומדבר על אמונה, אבל לא רואים את השנים הקשות שעבר, את הימים שבהם אין לו כוח לדבר עם אף אחד, או את הדרך שבה הוא מדבר לפעמים אל עצמו. ביום כיפור הוא ביקש סליחה על המעשים שלו, וגם על הפעמים שבהן השפיל את עצמו והיה קשה עם עצמו יותר מדי. דווקא מתוך המקום הזה הוא מצליח לחזק אחרים. אור מספר על הרצאה שאליה הגיע אחרי שלושה ימים שבהם כמעט לא רצה לצאת מהבית. הוא בא לחזק את הקהל, אבל כשדיבר מתוך מה שעבר עליו, הרגיש שהוא גם מחזק את עצמו. משם השיחה מגיעה לשמחה. רבי נחמן אומר ״מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד״, אבל איך עושים את זה ביום שבו שום דבר לא מסתדר? מה משתנה כשיש כסף, זוגיות או הצלחה, אבל הראש עדיין מחפש את הדבר הבא שחסר? השיחה עוברת דרך המחשבות שמנהלות אותנו, דרך המאבק ביצר הרע ודרך הקריאה בפרק ל״ו בתהילים. בסוף עולה ההבדל בין רגע שבו מרגישים ״באורות״ לבין יום שלישי רגיל. יום כיפור, תפילה או נסיעה לאומן יכולים לפתוח את הלב. אבל כדי שמשהו מזה יישאר, צריך לבנות כלי גם אחרי שההתרגשות עוברת. על מה בכה אור כל יום כיפור? למה הוא ביקש סליחה גם מעצמו? האם אפשר לחזק אחרים דווקא מתוך מה שחסר לנו? איך אפשר להיות בשמחה כשיש כאב אמיתי? ומה עושים ביום שאחרי שהאורות נגמרים?

    ״לא הפסקתי לבכות כל כיפור״ | אור אביגזר

  6. Sep 22

    מלחמת המינים: למה גברים ונשים כבר לא מצליחים להיפגש? | רן שריג

    למה בתקופה שבה כולנו מדברים על זוגיות, מודעות ואינטימיות, נעשה קשה כל כך לבנות מערכת יחסים ולהישאר בתוכה? נפגשתי עם רן שריג לשיחה ישירה על המשבר שמתחולל כיום בין גברים לנשים. דיברנו על אחוז הגירושים הגבוה, על נשים שיוזמות את רוב הליכי הפרידה, על גברים שאיבדו את תחושת התפקיד והנחיצות שלהם, ועל דור שלם שמגיע אל האהבה כשהוא מותש, חשדן ומלא בחרדת ביצוע. רן טוען שנשים התקדמו בעשורים האחרונים מבחינה כלכלית, מקצועית ותודעתית, בזמן שגברים רבים נותרו מבולבלים ביחס לזהות ולתפקיד שלהם. אבל השיחה אינה ניסיון להאשים צד אחד. היא עוסקת בעסקה ששני הצדדים כבר אינם בטוחים שכדאי להם להיכנס אליה. נשים אינן מוכנות לשאת לבדן גם את התפקידים הישנים וגם את דרישות העולם החדש. גברים מרגישים שפחות זקוקים להם, אך עדיין מצפים מהם לשלם את המחירים הישנים של הגבריות. דיברנו גם על פורנו, אפליקציות היכרויות, רשתות חברתיות והאופן שבו הפכנו בני אדם לרשימת קריטריונים. במקום להיפגש באמת, אנחנו מגיעים לדייט כמו לראיון עבודה. במקום להיות נוכחים בתוך הקשר, אנחנו יושבים זה לצד זה ושוקעים בשני פידים נפרדים. בחלקה השני של השיחה ניסינו להבין מה עדיין יכול להציל את האהבה. דיברנו על זוגיות כהזדמנות לתיקון פצעי הילדות, על אינטימיות כיכולת להיות חלש ליד אדם אחר, ועל האפשרות לבחור בבן או בת הזוג גם כשהם כבר אינם גורמים לנו להרגיש כפי שקיווינו. אולי זו השאלה האמיתית של הפרק: האם אנחנו מחפשים אדם לאהוב, או אדם שיגרום לנו לאהוב את עצמנו?

    מלחמת המינים: למה גברים ונשים כבר לא מצליחים להיפגש? | רן שריג

  7. Sep 8

    אל תיכנסו לראש השנה בלי לשמוע את השיעור הזה | משה שרון

    בראש השנה לא נשאלת רק השאלה מה עשינו בשנה החולפת, אלא שאלה יסודית יותר: האם אנחנו ממלאים את התפקיד שלשמו קיבלנו חיים. לפי האדמו״ר מסלונים, הדין של ראש השנה אינו מסתכם בחלוקה בין צדיקים לרשעים. האדם נדרש לברר האם הוא משתמש בכישרונות שניתנו לו כדי להוציא את השליחות שלו לעולם. כלומר עצם זה שקיבלנו שנה נוספת זה אומר שהקב״ה עדיין מאמין בנו, שבשנה הבאה נממש את השליחות שלנו. בשיחה עם משה שרון ניסינו להבין את המהלך השלם של חגי תשרי: חודש אלול מוקדש לבירור הרצון, ראש השנה מעביר את הרצון אל המחשבה ומבקש מן האדם לבנות לעצמו ראש שונה, ביום כיפור המחשבה מקבלת דיבור באמצעות הווידוי והתפילה ובסוכות היא יורדת אל המעשה. כך נוצרת קומה שלמה של רצון, מחשבה, דיבור ומעשה. דיברנו גם על משמעות ההמלכה וזו אולי התובנה הגדולה שיצאתי איתה: הקב״ה לא זקוק שנכתיר אותו למלך. ההמלכה היא עבורנו. כדי שנכניס אותו אל המקומות שבהם אנחנו רגילים לפעול כאילו המציאות מתחילה ונגמרת בנו: בזוגיות, בכסף, בכעס, באכילה וביחס שלנו לאנשים אחרים. מכאן הגענו להמתקת הדינים. בקשת הסליחה אינה ניסיון לשכנע את אלוהים לסלוח, אלא דרישה מן האדם להיעשות בעצמו מסוגל לסליחה. האופן שבו אנחנו דנים אחרים נעשה לאמת המידה שבתוכה אנחנו חיים. ראש השנה מזמין אותנו לברר מה אנחנו באמת רוצים, על מי אנחנו עדיין מחזיקים דין, והאם השנה שקיבלנו תהפוך לעוד שנה שחלפה או לשנה שבה מילאנו את הסיבה שבגללה אנחנו כאן.

    אל תיכנסו לראש השנה בלי לשמוע את השיעור הזה | משה שרון

  8. Sep 1

    על מה באמת הבחירות? שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳

    אירחתי את שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳ לשיחה על הייעוד של מדינת ישראל ועל הקשר שבין השיבה לארץ לבין השיבה לסיפור היהודי. השאלה שהניעה את השיחה אינה רק כיצד נשמור על המדינה, אלא איזו חברה אנחנו מבקשים לבנות בה, ומה היא נועדה להביא לעולם. איך אמורה להיראות מדינה יהודית בעיניים של סמוטריץ׳? בשיחה עלתה תפיסה שלפיה הקמת המדינה אינה נקודת ההתחלה של הסיפור שלנו, וגם אינה נקודת הסיום שלו. היא האפשרות לשוב ולממש בחיים לאומיים את מה שנשמר במשך דורות בלימוד, בתפילה ובציפייה: לבנות חברה שהכלכלה, הביטחון, התרבות והיחסים בין אנשיה מבטאים תפיסה של מוסר, צדק ואחריות. מתוך המבט הזה, השגשוג החומרי אינו נפרד מן הייעוד הרוחני. הוא מאפשר לו לקבל צורה ממשית בחייה של מדינה. סמוטריץ׳ חוזר למשל הכרם שבספר הכוזרי כדי להסביר מדוע התהליך הזה קשור דווקא לארץ ישראל. כשם שהגפן זקוקה לקרקע המתאימה לה, כך, בתפיסתו, העם זקוק לארצו כדי להביא את כוחותיו לידי מימוש. הארץ אינה רק המקום שבו אפשר להתגונן מפני רדיפות. היא המקום שבו עם ישראל יכול לפתח חיים עצמאיים ולברר מה יש לו לתת לאנושות. מכאן עולה גם שאלת השותפות בין חלקי העם. אם יש למדינה ייעוד משותף, ההבדלים בינינו אינם בהכרח מכשול בדרך אליו. בניין הרוח, פיתוח הכלכלה, היצירה וההגנה על הארץ יכולים להיתפס כתרומות שונות לאותה משימה. מתחת לשיחה נמצאת ההבחנה בין הזכות להיות כאן לבין האחריות הנובעת ממנה. החזרה לארץ אינה מסתיימת בהשגת ריבונות; היא מחייבת לברר למה הריבונות תשמש. מה פירוש להיות אור לגויים כשמנהלים מדינה, ואיך הופכים את הזיכרון היהודי מתשובה לשאלה מאין באנו לתביעה ביחס לחברה שאנחנו בונים כאן ולדרך שבה נחיה יחד.

    על מה באמת הבחירות? שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳
See All (177)

Ratings & Reviews

5
out of 5
3 Ratings

About

קשה הלבד הזה. בדרך כלל אני טוב איתו אבל אז מגיע יום של חורף באמצע הקיץ ואני חוזר לנקודת ההתחלה. יש לי בארון יותר מידי קפוצ׳ונים שאני לא לובש וכל פעם שאני בא לסדר, קופץ לי לראש הרגע שהיא יוצאת מהמקלחת עם שיער רטוב, לוקחת מהארון את הקפוצ׳ון הירוק של גאפ שלא לבשתי שנתיים ובאה להתכרבל מול הדוקו של איימי שבמילא ראינו כבר שבע פעמים. שמונה אם סופרים את הדייט הראשון. בא לי להתאהב כבר ברור שבא לי. אין לי כח יותר לעמוד שעה וחצי בפקקים רק כדי לחזור לדירה ריקה. בא לי לכתוב מכתבי אהבה למישהי אחת, נמאס לי לכתוב אותם לכל העולם. העולם לא יבין. הוא לא יכול להבין. אבל אז ברגע האחרון של היום אני מתעשת, מדליק את הקטורת שעל השולחן, לוקח דפדפת שורות צהובה ומבין שאם אני עדיין לבד כנראה יש לי עוד שיעורים לעבור עם עצמי, יש לי עוד פרקים לכתוב ביומן. אני מתעשת ומבין שאני לא מאשר לעצמי לקבל את האהבה הזאת מבחוץ, כי אני עדיין לא אוהב את עצמי מספיק מבפנים. עדיין.

Information

You Might Also Like